רש"י על תענית כ״ה א:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית כ״ה ע״א:י״ג רש"י על תענית כ״ה ע״א:ט״ו »

14 אֲמַר לִי: בְּהַאי אַגְרָא דַּאֲמַרְתְּ ״לָא בָּעֵינָא״ יָהֵיבְנָא לָךְ לְעָלְמָא דְּאָתֵי תְּלֵיסְרֵי נַהְרָווֹתָא דְמִשְׁחָא אֲפַרְסְמוֹן דָּכַיִין כִּפְרָת וְדִיגְלַת, דְּמִעַנְּגַתְּ בְּהוּ. אֲמַרִי לְקַמֵּיהּ: הַאי וְתוּ לָא? אֲמַר לִי: וּלְחַבְרָךְ מַאי יָהֵיבְנָא? אֲמַרִי לֵיהּ: וַאֲנָא מִגַּבְרָא דְּלֵית לֵיהּ בָּעֵינָא? מַחְיַין בְּאִסְקוּטְלָא אַפּוּתַאי, וַאֲמַר לִי: אֶלְעָזָר בְּרִי, גָּרוֹ בָּךְ גִּירַי.

פירוש רש"י על תענית כ״ה א:י״ד

14 ותו לא – וכי אין אתה נותן לי דברים אחרים:

15 א"ל ולחברך מאי קא יהבינא – אנא מגברא דלית ליה בעינא לא גריס בספר רבי ובספר שלי כתוב:

16 באסקטולא אפותאי – היינו צוציתא דנפק מיניה שמדביק אצבע צרדא עם הגודל ומכה בצפורן האצבע:

17 איגרו בך גירי – כלומר הכיתי בחיצי לחדווה בעלמא אמר כן:

« רש"י על תענית כ״ה ע״א:י״ג רש"י על תענית כ״ה ע״א:ט״ו »